Northern Shomron (May they soon be rebuilt)
By Rav Yehoshua Buch
About the Composition of the Kinna
This kinna was written in the style of the 16th century peytan Rabbi Eliezar HaKalir and his kinna of 24 stanzas about
the 24 mishmarot of the Kohanim in the Bet HaMikdash. Words of the kinna are borrowed from Rabbi Eliezar’s kinna
as well as from the first chapter of Megilat Eicha, according to (Hebrew) alphabetical order. The last line of each
stanza ends with the name of a destroyed yishuv (may they be speedily rebuilt).
All words of the kinna—except for one—are found in Tanakh. The kinna was made from connecting words and parts
of pasukim of Tanakh, although grammar may have necessitated some slight changes. Many words in the kinna have
double meanings. The first and last lines of each stanza rhyme with each other and lines two and three rhyme with
each other.
About the Content of the Kinna
The kinna mourns the destruction of the yishuvim of Gush Katif and the northern Shomron and the expulsion of their
inhabitants. Words of praise are used to describe them such as “heros”, “tzaddikim” etc. The kinna blames all Jews
who took part in the churban (destruction) and expulsion and describes them in harsh words such as “enemies”,
“pursuers” etc.
The first six words are taken from the kinna “Eicha Havatzelet HaSharon” (How the Rose of Sharon Sits) by Rav
Eliezar HaKalir and this is used as a double meaning: praise for Am Yisrael and a blatant hint about the current
situation of man who orchestrated this tragedy. The kinna criticizes him in the strongest manner. The next to last
stanza describes Am Yisrael with words of praise such as “vineyard” and “fruitful” and the last stanza is a prayer for
redemption and ends with the authors name.
For more information, contact Rav Buch at harav@machonshilo.org or +972-2-651-8519.
אֵיכָה?!
קינה על
חרבן עשרים וחמשה ישובים בארץ ישראל
וגלות יושביהם על ידי אחיהם בית ישראל
אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,
וְדָמַם רן בִּצְפוֹן הַשּׁמְרוֹן,
וְגרְשׁוּ יוֹשְׁבֵי עַזָּה בְּשִׁבָּרוֹן,
וְנָע מִמָּדוֹר אִיש כְּפַר-דָּרוֹם.
בָּכוֹ תִבְכֶּה, וְתִדְמַע עֵינִי,
כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבַּר עַמִּי,
זֶה חָזִיתִי, הַשָּׁבָץ אֲחָזַנִי,
הָשְׁלַכְתָּ מִבֵּיתְךָ, נֵצֶר-חַזָּנִי.
גָּלְתָה עַזָּה, עֲזוּבָה תִהְיֶה,
כָּלְתָה הָרָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,
אָבְלָה אֲדָמָה, שֻׁדַּד שָׂדֶה,
כִּי תְכַלֶּה אֶת פְּאַת-שָׂדֶה.
דַּרְכֵי שׁמְרוֹן אֲבֵלִים שׁוֹמֵמִין,
וַיָּפָג לִבֵּנוּ, כִּי לא הֶאֱמִין,
יָגוֹן תִּמָּלֵא הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,
כִּבְרוּחַ קָדִים נָפצוּ הַכַּדִּים.
הָיוּ צָרֶיהָ לְראשׁ, איְבֶיהָ לַעֲנָה,
הֲפַכְתֶּם לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וַיִּגְדַּל עֲוֹנָהּ,
בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ,
לא יָרְאוּ לְשַׁחֵת אֶת כֶּרֶם- עַצְמוֹנָה.
וַיֵּצֵא מִמְּקמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לִקְצָפָה,
אֲחָזַתְנִי זַלְעָפָה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה,
גֶּפֶן פרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה לִשְׂרֵפָה,
הָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה תֵּל-קָטִיפָה.
זָכְרָה יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים,
יְדוָד אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,
בֵּרַךְ נְוֵה צַדִּיקִים יוֹשְׁבֵי אהָלִים,
עַתָּה יָצְאוּ מְבהָלִים מִנְּוֵה- דְקָלִים.
חֵטְא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבַר בְּרִית,
לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית,
בַּעֲוֹן תָּכְנִית, הֵסַבּוּ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית,
הָלַכְנוּ קְדרַנִּית, כְּסָפוּ דוּגִית וְנִיסָנִית.
טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לא זָכְרָה פְּלָאָיו,
יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו,
רְאֵה כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב, חָרַק עָלַי שִׁנָּיו,
כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה אָבָד וְנֶאֱסַף הַשְּׂלָו.
יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, לֹא הֵשִׁיב אָחוֹר,
הֶחְשִׁיךְ לָאָרֶץ, הִקְדִיר מְאוֹרֵי אוֹר,
וַאֲיַחֲלָה כִּי יֵצֵא מִשְׁפָּטִי לָאוֹר,
וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בְּגַן-אוֹר.
כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָח, זָעֲקוּ אֶל טוֹב וְסַלָּח,
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רָשָׁע תִּצְלָח, מֵאֵן לְשַׁלַּח,
חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ יִצְלָח, נָוֶה נֶעֱזָבומְשֻׁלָּח,
רוֹדִי יָדוֹ הַחֲזָקָה שָׁלַח אֶל הַבְּדלַח.
לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ לָתוּר,
שָׂא קִינָה וָנֶהִי, כִּי נִצְּתוּ וּמִי יָסוּר,
עוֹרֵנוּ נִכְמָר כְּתַנּוּר, ולא רָאִיתִי אוּר,
כי לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָגוּר בְּשָׂא-נוּר.
מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ, וְאָכְלָה אַרְמוֹן,
אָז נִבְהֲלוּ עֲצָמָי, נְתָנַנִי בְּשִׁמָּמוֹן,
בֵּין עֲצוּמִים יַפְרִיד, וְהֶגְלָה הָמוֹן,
כּחוֹ עָצַם, וְהִשְׁחִית בְּנֵי- עַצְמוֹן.
נִשְׂקַד עֹל בְּיָדוֹ, עַל צַוָּארִי יִשְׂתָּרַג,
עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי, אֵלֶיךָ תֶּעֱרָג,
עַל דּוּשׁוֹ בֶחָרוּץ, וּפַחְדּוֹ יְשֹׂרָג,
הִנֵּה כִּלָּיוֹן חָרוּץ שָׂם לְמוֹרָג.
סִלָּה כָל אַבִּירַי לִשְׁבֹּר בַּחוּרִים,
רדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים,
רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל גִּבּוֹרִים,
נֶהֶפְכוּ לְזָרִים נִטְעֵי נְצָרִים.
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה לַיְלָה וְיוֹמָם,
הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, יָצְאוּ וְאֵינָם,
נָדְדוּ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיָּם,
וְנָעוּ מִכְּפַר- יָם עַד רָפִיחַ- יָם.
רְֵּשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל,
מְבֹרֶכֶת אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל,
לֹא יִהְיֶה עוֹד הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טָל,
כִּי הֻשְׁלַךְ עַל הָאָרֶץ וְהוּטַל גַּנֵי-טָל.
צַדִּיק הוּא יְדוָד בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד,
וְלָנוּ הִגִּיד, כִּי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יָדִיד,
וְעַתָּה לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד,
כִּי יָבֵשׁ תָּמָר, כָּלָה וְעָבַר גָּדִיד.
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי, הֵמָּה בָּגְדוּ בַּידֹוָד,
אֱלִי וְאַלְלַי, אֶרֶץ רָעָשָׁה מִפְּנֵי סִינָי,
כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי,
כִּי לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלת אֱלֵי- סִינָי.
רְאֵה יְדוָד וְהַבִּיטָה, מִמָּרוֹם תַּשְׁקִיף,
כִּי צַר יָדוֹ הֵנִיף, וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף,
בְּפֶשַׁע בָּא תַּקִּיף, עַל חַטָּאתוֹ הוֹסִיף,
וּמַרְשִׁיעַ הֶחֱנִיף, וְאָסַף אֶת קָטִיף.
שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מֵשִׁיב נָפֶשׁ,
בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי מְצָאֻנִי רָעוֹת חֹמֶשׁ,
עָלוּ חֲמֻשִׁים, הִשְׁחִיתוּ הָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ,
וְהִנֵּה הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ, וַיַּכֵּה אֶל הַחֹמֶשׁ.
תָּבא לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ, וּשְׁמַע שַׁוְעָתָם,
חוּסָה יְדוָד עַלעַמְּךָ, חוּשָׁה לִתְשׁוּעָתָם,
יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם,
וְאָז נָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה כְּשִׁירַת-הַיָּם.
כָּתַב בְּדִמּוּעַ
מְצַפֶּה לִישׁוּעָה
בּוּךְ יְהוֹשֻׁעַ
No comments:
Post a Comment